<h1>ראבי"ה סימן אלף י"ח</h1>
<h2>דף כג:</h2>
אמר רבא העושה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה הימנו (ב"ב מ"ד ע"ב וש"נ). ומפ' טעמא דקלא אית ליה ולקוחות אפסידו אנפשייהו. וכיון דאית ליה קלא הוה ליה כקונה מן גנב מפורסם דלא עשו בו תקנת שוק. דיכול לומר הבעל חוב לא היה לך לקנות שלי. דכיון שעשאו אפותיקי ואית ליה קלא כמו לתורא נגחנא. ואפילו בלא שטר. וכן אינו יכול להקדישו, דהוה ליה כמו מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה וב"ח, ששיעבד עליו קרקעות, או שאחריות כתוב בו בהדיא לר' מאיר, [ו]אפילו בסתמא לרבנן דאחריות טעות סופר הוא. ותנן בערכין בפרק שום היתומים (כ"ג ע"ב) מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים האלו. וטעמא דשיעבוד בשטר קלא אית ליה כדאיתא בשלהי פרק גט פשוט (קע"ה ע"ב). וכתיב (ויקרא כ"ז) איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו (ב"ק ס"ט ע"ב) והאי לאו ברשותו הוא שהרי שיעבד לאדם אחר, ותקנת לקוחות או הקדש ליכא דהא אית ליה קלא, ועבד כיון דאית ליה קלא הוה כמקרקעי ומסיק רבא עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו. פירוש בלא שטר. מאי טעמא לית ליה קלא. וכיון דלית ליה קלא עשו בו תקנת השוק. אע"פ שזה שלא כדין מכר מה שנעשה אפותיקי לזה, מיהו הוה ליה כגנב [שאינו] מפורסם שמכר שלא כדין ועשו בו תקנת השוק. ומיהו אם הקדישו או נתנו במתנה לא עשה ולא כלום. דבהקדש ומתנה לא שייך תקנת השוק, דהוה ליה כגנב ופרע בחובו או בהיקיפו דלא עשו בו תקנת השוק. והא דאמר רבא (כתובות נ"ט ע"ב וש"נ) הקדש מפקיע מידי שעבוד, גבי מטלטלין, בקדושת הגוף דאלים מקדושת דמים. ולא דווקא מיד שעבוד, תדע דהא מייתי להך דרבא (מעבד) [אעבד] שעשאו רבו אפותיקי בפרק (הנזיקין) [השולח, מ' ע"ב]. והקדש דקדושת הגוף מפקיע אע"ג דדמי לגנב ופרע בהיקיפו, מה שאין כן בהדיוט היכי דיהבו ליה במתנה או בהיקיפו. (אי נמי) [אבל] (ל)קדושת דמים הוה ליה כהדיוט אך מוסיף עוד דינר. כדאיתא בערכין גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. דשיעבוד לא שייך במטלטלין דגופיה רק משועבד לו ולא מטלטלין שלו. דלא קרינן בהאי שיעבודא ביתו (כגון) [כיון] שיכול להבריחן ודכוותא יכול למוכרן ואם לא מכרן אפילו מגלימא דעל כתפאי. ואפילו כתוב השיעבוד בשטר בסתם על כל מטלטלין שלו, לא הפסיד הקונה (דשטר) (ד)מקול [השטר] דמטלטלי לית ליה קלא ולא סמכא דעתיה אכי האי שיעבודא. אבל אשעבוד קרקעות דאית ליה קלא סמכא דעתיה דאינו יכול להבריחם. ולא כמו שחילק רבינו שי"י בין קדושת הגוף לקרקעות מטעם דקדושת דמים הן. וכן הוגה בספרים בפרק החובל על פי פר"ש. אלא טעמא כדפרישית וכן עיקר. ומיהו מטלטלי אפותיקי אילו אית להו קלא, כגון שההלוואה וגם האפותיקי כתוב בשטר, נראה לי דאין יכול למכור וליתן. דהא שטרא קלא אית ליה וכיון שידע שעשאו אפותיקי, איהו דאפסיד אנפשיה. ונראה נמי, אם ידע הקונה בברור דבר, שנעשה בעל פה במילתא דשייך ביה שיעבוד בשטר, כיון שידע בברור, אפילו בלא שטר, נראה דהפסיד הקונה דאין לך קלא גדול מזה. ונראה דגם יכול להשביעו שלא ידע בברור. ומיהו רפיא דבר זה לעשות מעשה. והא דאמרינן בגט פשוט (קע"ו רע"א) הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין [ואינו גובה מן הלקוחות], צריך לפרש אפילו שיעבד לו קרקע בעל פה בפני עדים, דלית ליה קלא ועשו בו תקנת השוק. בשטר גובה מנכסים משועבדים, באחריות לר' מאיר ולרבנן בסתם דאחריות טעות סופר וקלא אית ליה. ועבדו אפותיקי נידון כשיעבוד קרקע סתם. ותו לא מידי. אבי העזרי.
